נראה שיש להתיר בזה ע"פ מה שכתב הט"ז (סי' רמ ס"ק ה) לבאר טעם האיסור לקרות לאדם אחר ששמו כשם אביו בפניו בזה"ל: דיסבור אביו שקורא אותו. וכן מי שעומד לשם יסבור כן, ולכן אין חילוק כלל אם פלאי הוא או לא. ע"כ. ומתבאר שעיקר הטעם דהוי כעין זילותא במה שנראה שקורא לאביו בשמו, א"כ נראה דכל כה"ג שלעולם אין קורין לאביו אלא בשני שמות עד שנעשה זה כשם אחד ממש, כל היכא שקורא לבנו רק בשם האחד, תו ליכא למיחש. וכן מצאתי בס"ד להגאון רבי יצחק רבינוביץ' ז"ל (מתלמידי הגר"א) בשו"ת דרכי תשובה (סי' א, דף יז) שכ"כ להדיא. כיע"ש.
מורה הוראה בבית המדרש "תפארת בבא סאלי"
