שעיקר האיסור של לא תהיה לו כנושה הוא דוקא כשיודע באופן ברור שאין לו מה לשלם, כמבואר בספר כסף הקדשים (סי' צז ס"ב), וכתב שעיקר האיסור הוא ע"פ המבואר בפסוק "העני עמך" לא תהיה לו כנושה, דהיינו שהוא עמך בגדר עני ודאי ואתה יודע ומכיר בו שאין לו, על זה היא האזהרה שלא להיות לו כנושה ע"ש. ובפרט אם יש ברשותו "בית" או "מטלטלין" שיכול למוכרן בחובו, כמבואר בש"ע הגר"ז (חו"מ דיני הלואה סי' יב) שכתב, כל הנוגש את העני והוא יודע שאין לו מה יחזיר לו, "לא מעות ולא מטלטלין" עובר בל"ת, שנא' לא תהיה לו כנושה. ע"כ. וכ"כ בספר אמרי יעקב (שטרן, על ש"ע הרב שם ס"ק כב) שה"ה לענין דירה, והעיר שלפ"ז אין מצוי כ"כ שיעבור אדם על איסור זה, דבדרך כלל רוב ההלואות הם פחות משיעור שויות דירה של הלוה, וא"כ אין בו איסור נגישה. ואפילו אם הדירה אינה בבעלותו אלא גר בשכירות, מ"מ רוב האנשים יש להם מטלטלין שע"פ הדין חייבים למכרם. ע"כ.
מורה הוראה בבית המדרש "תפארת בבא סאלי"
