ביאורים: בגמ' (ביצה טז.) אמרי' כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים, חוץ מהוצאות שבתות והוצאות י"ט והוצאות בניו לתלמוד תורה, שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו. וכתב בשיטה מקובצת (ביצה טז.) משם הריטב"א ז"ל ע"ד הגמ' הנ"ל, דלאו דוקא הוצאת שבתות וימים טובים, דהוא הדין לכל הוצאה של מצוה, אלא נקט הני דרגילי ושכיחי. ע"כ. וא"כ הוא הדין לענין הוצאת חול המועד. וכן מבואר להדיא בספר הרוקח (הל' ר"ח סי' רכח) משם פסיקתא דרב כהנא (פסקא כח) תני מראש השנה נקצצין מזונותיו של אדם, חוץ ממה שהוא מוציא בימים טובים ובשבתות ובראשי חודשים "ובחולו של מועד" ומה שהתינוקות מוליכין לבית רבן, אם פחת פוחתין לו, ואם מוסיף מוסיפיןלו. ע"כ.
מורה הוראה בבית המדרש "תפארת בבא סאלי"
