נראה דדמי למ"ש בשו"ת הרא"ש ז"ל (כלל כב אות ט) שנשאל בענין מים שיש בהם תולעים אם מותר לשתותם ע"י מפה, או דהוי כבורר או משמר. והשיב, שמותר לשתות דלא שייך בורר ומשמר אלא במתקן הענין קודם אכילה או שתייה שיהא ראוי לאכילה או לשתייה, זהו דרך מלאכה, אבל אם בשעת שתייה מעכב הפסולת שלא יכנס לתוך פיו אין זה מעין מלאכה ומותר. עכ"ד. והב"ד בב"י (סו"ס שיט) וכ"פ מרן בש"ע (סי' שיט סט"ז). ומבואר מדברי הרא"ש הנ"ל, דכלהיכא שאכילתו וברירתו באים כאחד, אין זה נחשב דרך מלאכה אלא דרך אכילה או דרך שתיה. וע"ע בספר ישועות יעקב (סי' שכ ס"ק ה) מה שביאר בסברת הרא"ש הנ"ל. וכיו"ב כתב בספר מנוחת אהבה ח"ב (פ"ז סמ"ה, עמ' רנט) שמותר לתינוק למצוץ מבקבוק שבפיו מוצץ אע"פ שבאופן זה הפסולת תשאר בבקבוק, שבכל אלו המקרים לא שייך איסור בורר הואיל וברירתו ושתייתו באים כאחד. ע"כ.
מורה הוראה בבית המדרש "תפארת בבא סאלי"
